<h1>צידה לדרך מ"ג כ"ה פ"ט</h1>
<h2>דף סה:</h2>
צריכה לטבול במי מקוה שיש בו ארבעים סאה ואפילו שאינם מים חיים שאין צריך מים חיים אלא לזב אבל לא לזבה ולנדה בין שטבלה במקוה מים בין במעין צריך שיהא בה ארבעים סאה. ובנהר חלקו הגדולים יש מתירין שתטבול בנהרות כל השנה. ויש אומרים שתטבול בהם כל החורף עד הפשרת שלגים. וכן לא תטבול בהם בשעה שרבו הגשמים וגדל הנהר וכן כתב גדול הדור. המקוה של ארבעים סאה צריך שלא יהיו המים בתוך כלי לפי שאין טובלין בכלים לפיכך גיגית שקבעה בארץ ונתמלאה ממימי הגשמים אין טובלין בה כיון שהיה שם כלי עליה קודם שקבעה. ואם יש בשוליה נקב כשפופרת הנוד שהוא כרוחב שתי אצבעות בנקב מותר. אין הכלי חשוב כלי לפסול המקוה משום מים שאובים אלא אם כן יהא ראוי לקבל קודם שיקבענו בקרקע ושיתמלא לדעת וכשיהא בו כל זה אז פוסל אחד גדול ואחד קטן ואחד כלי אבנים וכלי גללים. לפיכך המניח טבלא אצל המקוה כדי שיפלו המים ממנה למקוה אם יש לה ארבע דפנות שראויה לקבל המים פוסלת ואם לאו אינה פוסלת. כלי שנקב בשוליו אפילו כל שהוא אינו חשוב כלי לפסול המקוה אבל לכתחלה אין להקל לעשות מקוה להביא מים בכלי נקוב. מקוה שיש בו כ"א סאה אע"פ שאינו כשר יכול לשאוב י"ט סאין בכלים ולשפכם לתוכו ויכול לשפכם על כתפו והן נמשכין לתוכו כשר כיון שהרוב אינו שאוב אבל אם אין בו אלא עשרים סאים ושאב עשרים סאין אפילו על ידי המשכה פסול. מקוה שנובע ונתייבש בקיץ והיה בור רחוק ממנו כמו ארבעה בתים ומלאו אותו בור מים מכונסין ונתמלא המקוה מתחת הקרקע מאותן מים המכונסין בו המקוה כשר. האשה חייבת לברך קודם טבילה וכשהיא פושטת חלוקה כדי שלא תברך ערומה. ואומרת בא"י אמ"ה אקב"ו על הטבילה. השם יטהרנו מטומאותינו ויושיענו מצרותינו חושה מהרה. כמו שנאמר מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה.
